<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קי"א</h1>
<h2>דף ס.</h2>
כתב הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל. הסכמנו בהסכמה אחת על חבית המקלחת ונגע גוי למטה בקילוח אעפ"י שהניצוק חבור אינו אוסר מה שבחבית אלא בשתיה דעירוב חשבי' ליה ולא גוף המגע. וקיימא לן דסתם יינן אפי' יין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו הילכך אם היה בחבית קיתון של מים והיה באותו הקית' כדי לבטל בו עיקר המגע של גוי כל שבחבית מותר אפי' בשתיה מאי טעמא סלק את מינו כמי שאינו והקיתון של מים רבה עליו ומבטלו וכל שכן אם היתה החבית מקלחת לכלי אסור או שיש בו מעט יין אסור אע"פ שדין החבית נאסרה בנצוק אם היה בחבית קיתון של מים שהכל מותר לפי שהקיתון רבה על מה שהיה תחלה בכלי אסור והתיר את החבית. אבל מה שעירה לתוכו ודאי אסור. ואם יאמר המשיב הלא אמרו חכמים כי הנצוק חבור וכיון דחבור הוא נחשוב נגיעת הע"א שנוגע בקלוח כאילו נוגע בכל החבית ותהא אסורה אפי' בהנאה ואפילו היה שם קיתון של מים לא תועיל לה כלום. אינו כן דהרי ראינו במעשה דברזא דאמר רב פפא דאתי עד ברזא אסור ואידך שרי ואי ס"ד דניצוק חבור אפי' להנאה כאילו נגע בכלו הכא במעשה דברזא דאתי הברזא הוי מגעו ואידך להוי כניצוק שאם התחתון אוסר את העליון מתורת חבור כ"ש העליון שיאסור את התחתון מתורת חבור אלא ש"מ מדהכא אמרי' דאידך שרי בהנאה אלמא חבורו עירוב הוי ולא גוף המגע כ"ש ניצוק דעירוב הוי ולא גוף מגעו כדאמרן. והא דאמרן בפרק בתרא בשמעתא דאמימר (ע"א.) סוף סוף מדמטי לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא ש"מ ניצוק חבור הוא לאסור את כלו בהנאה התם כתנא קמא דרשב"ג דאמר יין ביין כלו אסור בהנאה. אבל השתא דקיימא לן כרשב"ג דסתם יינו אפילו יין ביין מותר בהנאה נצוק נמי אינו אסור בהנאה דעירוב הוי ולא מגע כדאמרן. ודוקא דנגע בקלוח למטה ולא קטפיה אבל קטפיה קטופי' כולי' אסור בהנאה. דההוא לאו מטעם נצוק מתסר אלא מטעם דחמרא כוליה משתכשך בקטופי' דההוא קלוח. וילפי' לה ממעש' דגושתא ובת גושתא דאנח ע"א ידיה אגושתא ופסקיה ואסריה רבא לההוא חמרא כוליה בהנאה. ואמרינן טעמא דמלתא לאו משום ניצוק אלא משום דחמרא אגושתא גריר. כלומר וכיון דפסקיה שכשכיה כוליה ומתסר ואי קשיא לך האי מעשה דגושתא כיון דקיימא לן ניצוק חבור ממילא שמעינן ממעשה דגושתא דנצוק נגיעה הוי ולא עירוב דהא קאתינן למפשט מניה דנצוק חבור וכוליה אסור בהנאה. ואף על גב דדחייה רבא במילתא אחרינא מיהו מסקנא דשמעתא הכי הוא דנצוק חבור. וכיון דמסקנא דשמעתא הכי ש"מ דמגע ממש הוא ולא עירוב. לא קשיא מידי דכי אמר ליה רב פפא לרבא בההוא מעשה במאי בנצוק הכי אקשי ליה כלומר וכי נצוק מגע הוי והלא עירוב הוי ואי משום עירוב הא קימא לן כרשב"ג ולא גרסי' בגמרא דהאי מלתא ש"מ נצוק חבור. אלא הכי גרסי' במאי בנצוק אמר ליה שאני דכולי' חמרא וכו' וההיא טעמא דגושתא גופו מחו לה (ארוחא) [אמותא] ואמרי דשאני התם דכוליה חמרא אי עקר ממנא והוא גריר אגושתא בכח השאיפה והרו' השואף וכי פסקיה לגושתא אהדרי לדוכתיה אבל קיטוף הקילוח אינו אלא מעמיד היין במקומה בשעת הקיטוף ואינו מחזיר לאחוריו ולא עוד אלא שהוא מתפלל לצדדים אחרים ונשפך שם ואינו משתכשך כלל וכך נראה לי והמעשה דגושתא נמי איכא למשמע דהנך מרזבי שקורין להם קנונש היין הבא דרך אותם המרזבים תורת נצוק יש לו אעפ"י שהוא מחובר בכלי ונכנס לתוכו דהא גושתא נמי הכי הוא ועדיף מנייהו שהגושתא נכנסת בכלי עד קרקיעותו ואפילו הכי הוא מדמי ליה לנצוק ואי לאו דכולי חמרא בתר גושתא גריר כנצוק הוה חשיב ליה ולא מתסר בהנאה הלכך ע"א דנגע בפי המרזב אי נמי דאהדר ברזא לההוא מרזבא מאי דאתי בברזא מתסר בתורת נצוק ובשתיה בלחוד כרשב"ג ומאי דלא אתי כברזא איכא נמי מאן דשרי ליה בשתיה דלא אסרי' בנצוק אלא מאי דאתי בתריה אבל מאי דלא אתי בתרי' לאו ניצוק הוא ולא גזרינן בור דאי חשבינ' לההיא נצוק דבראי כמעורב במאי דאתי בתרי' לא גזרינן כוליה האי למיסר משום עירוב דעירוב כנצוק ואני שמעתי כי הרב רבינו משה בר' יוסף זצ"ל הוה מפרש במעשה דרב פפא דאתי בברזא אסו' בשתיה ואידך שרי אפילו בשתיה ואני לא עמדתי על סוף דעתו עד כמה שנים ועתה חשבתי כלפי הדר' הזה מסעד לדבריו בענין המרזב כאשר כתבתי.
<h2>דף עא:</h2>
כתב הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל. הסכמנו בהסכמה אחת על חבית המקלחת ונגע גוי למטה בקילוח אעפ"י שהניצוק חבור אינו אוסר מה שבחבית אלא בשתיה דעירוב חשבי' ליה ולא גוף המגע. וקיימא לן דסתם יינן אפי' יין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו הילכך אם היה בחבית קיתון של מים והיה באותו הקית' כדי לבטל בו עיקר המגע של גוי כל שבחבית מותר אפי' בשתיה מאי טעמא סלק את מינו כמי שאינו והקיתון של מים רבה עליו ומבטלו וכל שכן אם היתה החבית מקלחת לכלי אסור או שיש בו מעט יין אסור אע"פ שדין החבית נאסרה בנצוק אם היה בחבית קיתון של מים שהכל מותר לפי שהקיתון רבה על מה שהיה תחלה בכלי אסור והתיר את החבית. אבל מה שעירה לתוכו ודאי אסור. ואם יאמר המשיב הלא אמרו חכמים כי הנצוק חבור וכיון דחבור הוא נחשוב נגיעת הע"א שנוגע בקלוח כאילו נוגע בכל החבית ותהא אסורה אפי' בהנאה ואפילו היה שם קיתון של מים לא תועיל לה כלום. אינו כן דהרי ראינו במעשה דברזא דאמר רב פפא דאתי עד ברזא אסור ואידך שרי ואי ס"ד דניצוק חבור אפי' להנאה כאילו נגע בכלו הכא במעשה דברזא דאתי הברזא הוי מגעו ואידך להוי כניצוק שאם התחתון אוסר את העליון מתורת חבור כ"ש העליון שיאסור את התחתון מתורת חבור אלא ש"מ מדהכא אמרי' דאידך שרי בהנאה אלמא חבורו עירוב הוי ולא גוף המגע כ"ש ניצוק דעירוב הוי ולא גוף מגעו כדאמרן. והא דאמרן בפרק בתרא בשמעתא דאמימר סוף סוף מדמטי לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא ש"מ ניצוק חבור הוא לאסור את כלו בהנאה התם כתנא קמא דרשב"ג דאמר יין ביין כלו אסור בהנאה. אבל השתא דקיימא לן כרשב"ג דסתם יינו אפילו יין ביין מותר בהנאה נצוק נמי אינו אסור בהנאה דעירוב הוי ולא מגע כדאמרן. ודוקא דנגע בקלוח למטה ולא קטפיה אבל קטפיה קטופי' כולי' אסור בהנאה. דההוא לאו מטעם נצוק מתסר אלא מטעם דחמרא כוליה משתכשך בקטופי' דההוא קלוח. וילפי' לה ממעש' דגושתא ובת גושתא דאנח ע"א ידיה אגושתא ופסקיה ואסריה רבא לההוא חמרא כוליה בהנאה. ואמרינן טעמא דמלתא לאו משום ניצוק אלא משום דחמרא אגושתא גריר. כלומר וכיון דפסקיה שכשכיה כוליה ומתסר ואי קשיא לך האי מעשה דגושתא כיון דקיימא לן ניצוק חבור ממילא שמעינן ממעשה דגושתא דנצוק נגיעה הוי ולא עירוב דהא קאתינן למפשט מניה דנצוק חבור וכוליה אסור בהנאה. ואף על גב דדחייה רבא במילתא אחרינא מיהו מסקנא דשמעתא הכי הוא דנצוק חבור. וכיון דמסקנא דשמעתא הכי ש"מ דמגע ממש הוא ולא עירוב. לא קשיא מידי דכי אמר ליה רב פפא לרבא בההוא מעשה במאי בנצוק הכי אקשי ליה כלומר וכי נצוק מגע הוי והלא עירוב הוי ואי משום עירוב הא קימא לן כרשב"ג ולא גרסי' בגמרא דהאי מלתא ש"מ נצוק חבור. אלא הכי גרסי' במאי בנצוק אמר ליה שאני דכולי' חמרא וכו' וההיא טעמא דגושתא גופו מחו לה (ארוחא) [אמותא] ואמרי דשאני התם דכוליה חמרא אי עקר ממנא והוא גריר אגושתא בכח השאיפה והרו' השואף וכי פסקיה לגושתא אהדרי לדוכתיה אבל קיטוף הקילוח אינו אלא מעמיד היין במקומה בשעת הקיטוף ואינו מחזיר לאחוריו ולא עוד אלא שהוא מתפלל לצדדים אחרים ונשפך שם ואינו משתכשך כלל וכך נראה לי והמעשה דגושתא נמי איכא למשמע דהנך מרזבי שקורין להם קנונש היין הבא דרך אותם המרזבים תורת נצוק יש לו אעפ"י שהוא מחובר בכלי ונכנס לתוכו דהא גושתא נמי הכי הוא ועדיף מנייהו שהגושתא נכנסת בכלי עד קרקיעותו ואפילו הכי הוא מדמי ליה לנצוק ואי לאו דכולי חמרא בתר גושתא גריר כנצוק הוה חשיב ליה ולא מתסר בהנאה הלכך ע"א דנגע בפי המרזב אי נמי דאהדר ברזא לההוא מרזבא מאי דאתי בברזא מתסר בתורת נצוק ובשתיה בלחוד כרשב"ג ומאי דלא אתי כברזא איכא נמי מאן דשרי ליה בשתיה דלא אסרי' בנצוק אלא מאי דאתי בתריה אבל מאי דלא אתי בתרי' לאו ניצוק הוא ולא גזרינן בור דאי חשבינ' לההיא נצוק דבראי כמעורב במאי דאתי בתרי' לא גזרינן כוליה האי למיסר משום עירוב דעירוב כנצוק ואני שמעתי כי הרב רבינו משה בר' יוסף זצ"ל הוה מפרש במעשה דרב פפא דאתי בברזא אסו' בשתיה ואידך שרי אפילו בשתיה ואני לא עמדתי על סוף דעתו עד כמה שנים ועתה חשבתי כלפי הדר' הזה מסעד לדבריו בענין המרזב כאשר כתבתי.
